סיפור מקרה: אח של דויד

התקשר אלינו אדם ( נקרא לו דויד) שפנה בקשר לאחיו. אחיו בן למעלה מ50 , התאלמן לאחרונה ונותר לחיות בגפו.

האח שפנה אלינו גר רחוק מאוד מאחיו וגם אח נוסף לא גר בטווח הגעה מיידי.

" מה אתה אומר? אני פונה אליך כי אני ממש לא יודע מה לעשות". כך התחילה השיחה ואז שיתף דויד ואמר שאחיו יצר איתו קשר טלפוני וסיפר לו שהוא מאס בחייו, מתגעגע ללא הפסקה לאשתו ואף ניסה להתאבד ללא הצלחה.

" אני לא יודע", אמר דויד. "הוא אומר שניסה לתלות את עצמו, זה הבהיל אותי מאוד. הוא גם סיפר שכולם נגדו, שלאף אחד לא אכפת, שהשכנים מנסים להוציא אותו מהבניין, מרעישים לו בכוונה, כל מיני דברים מוזרים. יש לי מה להיות מודאג? אולי זה סתם תשומת לב? הגיוני שהוא עצוב סך הכול… מה אני אמור לעשות?"

הדבר הראשון שאמרנו לדויד היה שיש לו בהחלט מה להיות מודאג.

ברגע שמישהו מנסה להתאבד הסיכון שיעשה זאת שוב גדל בעשרות אחוזים.

האח של דויד היה נשמע עצוב, מדוכא, מציין שאין טעם לחייו ואף מתאר מחשבות שאולי לא לגמרי נכונות או קשורות למציאות.

זה מצב מאוד מסוכן שאין לקחת בקלות ראש. אנחנו תמיד אומרים לאנשים : כל דיבור על מוות צריך להילקח ברצינות.

במצב כזה אנחנו ממליצים מיידית לגשת עם האדם למיון פסיכיאטרי.אם האדם לא מוכן ( כמו שהיה עם אח של דויד) ההנחיה שלנו הייתה לא לעזוב אותו לבדו.

לא ללילה, ואף לא לכמה דקות מחוץ לטווח ראיה. אם המחשבה האובדנית עולה שוב בצורה קשה- זה עניין של שניות. ובאותן שניות גם אפשר לעצור אותה אם אתה נמצא במקום, מודע וער לעניין.

ואכן, אח של דויד נסע כדי לשהות איתו כמה ימים עד שהצליח לשכנע אותו לקבל עזרה.

הצענו לו לדבר עם האח ישירות. לא ללכת סביב.אדם שנמצא במצב הזה לא רוצה ולא יכול להתמודד עם שיחה עמוקה. אנחנו צריכים בהחלט להפגין אמפטיה, באופן ישיר. לדוגמא :

אנחנו לא מבינים את הכאב שלך אבל מבינים שאתה בכאב

אנחנו פה בשביל ואנחנו נשארים איתך לעזור לך

אנחנו לא מוכנים לאבד אותך.

לא לדבר גבוהה גבוהה, לא להגיד שהחיים יקרים – לדבר ישירות אליו. כואב לך. אנחנו רואים. מבינים שזה כואב לך אתה לא לבד.

כעבור כמה ימים של השגחה  וחוסר ויתור הסכים האח לגשת לבית חולים. אנחנו המשכנו לעקוב ולדבר עם דויד כדי לוודא שהגיע למקום שמסייע לו ולעזור לו בהכוונה לשלבים הבאים. 

מאמרים נוספים